- ירון יידוב
- 15 באפר׳
- זמן קריאה 3 דקות
עודכן: 16 באפר׳
דמיינו את הסיטואציה הבאה - עברתם תאונה לפני שבועיים. הגב עוד כואב, אתם במנוחה בבית, אתם בקושי ישנים בלילה, והלחץ הכלכלי מתחיל לתת את אותותיו. פתאום דופק בדלת אדם חביב וסימפטי. הוא מציג את עצמו כמוכר מכשירי כושר, סוקר שבודק את איכות השירות במיון שבו הייתם, עובד חברה כלשהי שמעוניין להציע לכם עבודה, או אפילו כנציג של עמותה פילנטרופית כלשהי שעוזרת כספית לנפגעים.
עצרו הכל!
מאחורי החזות והקול הנחמדים עומד לא פעם חוקר פרטי שנשכר על ידי חברת הביטוח. המשימה שלו? לעזור ללקוחה שלו, חברת הביטוח. למצוא ולתעד כל דבר שיכול לעזור בהמשך לחברת ביטוח, אם וכאשר תגיע דרישה או תביעה שלכם לפיצוי, ושעשוי לשמש נגדכם בבית משפט. "סיפור כיסוי" מפתה ושובה לב, שיחה נעימה, שאלות מכוונות היטב (ותאמינו לי, חוקרים פרטיים מנוסים ויודעים טוב מאד לבצע את עבודתם) שנועדו למשוך אתכם ולגרום לכם לשתף פעולה, לקבע אתכם על גרסה עובדתית, למשל לגבי נסיבות התרחשות התאונה, להוציא מכם אמירות שיכולות לסתור בהמשך טענות שתעלו, "לתפוס" אתכם עושים פעולות שמלמדות שהכל בסדר כביכול (למשל, לקום ולגשת לדלת, לעמוד יותר מ-5 דקות או לנופף עם הידיים בזמן השיחה) ועוד. כמובן שהכל מתועד במכשירי הקלטה שאתם לא יודעים עליהם כלל!
לא הכל מותר לחוקר פרטי ולא כל "תחבולה" ושיטת חקירה לגיטימיים.
תקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (אתיקה מקצועית), תשל"ג-1972 קובעות גבולות ברורים וביניהם:
תקנה 2(א) קובעת חובת הצגת רישיון חוקר לפי דרישה מפורשת: "חוקר פרטי ישא עמו בשעת עבודתו את רשיונו או תצלום קריא של רשיונו, ויציגנו לפי בקשת שוטר או כל אדם אשר אליו הוא פונה לצרכי עבודתו."
תקנה 3 קובעת "איסור התחזות":
"בלי לגרוע מהוראות כל דין בדבר התחזות -
(1)חוקר פרטי לא יציג את עצמו, בין במלים ובין בהתנהגות, כשוטר, כפקח או כעובד ציבורי אחר כמשמעותו בחוק לתיקון דיני העונשין (עובדי הציבור), תשי"ז-1957;
(2)חוקר פרטי לא יציג עצמו כבעל מקצוע הטעון רשיון על פי חוק, אלא אם היה לו אותה שעה רשיון כאמור.
(3)חוקר פרטי לא יתחזה כשליחו של אדם פלוני או כמי שפועל מטעמו."
תקנה 5 קובעת חובת "שימוש בתואר": "חוקר פרטי ישתמש בתיאור מקצועו, לכל מטרה וענין, במלים "חוקר פרטי"; השימוש במלה "חוקר" בלבד או בתוספת שם תואר אחר – אסור."
פעמים רבות הפסיקה הגדירה התנהלות שלא עונה, שלא לומר מנוגדת, להוראות כנ"ל, כהתנהלות פסולה, חסרת הגינות ותום לב ובלתי חוקית. בת"א (מחוזי י-ם) 2176/08 מנאל רפיק טוויל נ' אלסנדוק אלפלסטיני לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (27.5.2010) נאמר לעניין זה, בין היתר (באותו מקרה ההתחזות הייתה לגורם של גוף פילנטרופי): "התנהלות כגון זו פסולה מכל וכל. הדעת אינה סובלת שחוקרים פרטיים, ולא כל שכן מי שאינם מורשים לבצע חקירה, ידלו ממי שנפגעו בגופם מידע באמצעות התחזות לנציגיהם של גורמים פילנטרופיים העשויים להיטיב עם הנפגעים, ובסופו של יום יותירו את הנפגעים עם לב שבור וידיים ריקות לאחר שתוחלתם לקבל סיוע נכזבה, ובה בעת יבקשו לזקוף לחובתם את המידע שהתקבל בצורה כה לא הגונה. התנהלות חסרת הגינות זו מפרה את סעיף 1 לתקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (אתיקה פרטית...זאת ועוד: היא מפרה גם את סעיף 3(3) לאותן תקנות..."
הבעיה היא שבית משפט לא מחוייב לפסול ולא לקבל את החקירה\ההקלטות בגלל שהושגו בצורה פסולה ולא תקינה והדברים עדיין יוכלו לשמש כראיה נגדכם במהלך ניהול המשפט, בהתאם לשיקול דעתו של ביהמ"ש.
אז מה בכל זאת אפשר לעשות?
אם יש לכם ספק הקל ביותר שהאדם מולכם אינו מי שהוא טוען להיות, פעלו לפי "כללי הברזל" הבאים:
היו חשדנים. אם אתם לא מכירים את האדם שפונה אליכם, או שלא פניתם אליו מיוזמתכם (למשל, חיפוש מקום עבודה) אל תסכימו לשוחח ובוודאי שאל תמהרו למסור מידע - שום מידע.
שאלו בצורה מפורשת ולפני הכל - "האם אתה חוקר פרטי?" אומנם אין בכך להבטיח תשובה כנה אך אם החוקר ישקר וימשיך במצג השווא לגבי זהותו, הוא עובר עבירה אתית חמורה שיכולה להגדיל את הסיכוי לפסול את החקירה ואת עדותו בבית המשפט, או לפחות להקטין את המשקל שבימ"ש עלול לתת, אם בכלל, לדבריו ולחקירה שביצע.
הפסיקו את השיחה מיד, נתקו את הטלפון או שלחו את האדם החביב לדרכו. "לא שלום", לא "רק קפה" ולא כלום. אתם לא חייבים לדבר איתו.
התשובה המומלצת לכל פניה שכזו- "תפנה לעורך הדין שלי (אם כבר יש לכם), זה המספר שלו" או "אני לא מדבר לפני שאני מתייעץ עם עורך דין". כל מילה נוספת מיותרת ורק עלולה לגרום לכם נזק כאמור.
אל תתנו לחברת הביטוח ולחוקרים פרטיים לנצל את המצב הפגיע שבו אתם נמצאים. פנו בהקדם לעו"ד בקיא בתחום.
