- ירון יידוב
- לפני 21 שעות
- זמן קריאה 4 דקות
ברוח החג, להלן "10 מכות" - טעויות ו"מלכודות" נפוצות שנפגעי תאונות צריכים להישמר מהן כדי לא לפגוע בזכויותיהם ובסיכוי לקבל פיצוי הולם*:
להתעכב בפנייה לבדיקה וטיפול רפואי לאחר התאונה: המתנה ועיכוב בפניה לבדיקה וקבלת טיפול רפואי ראשוניים (טרם, מיון או אפילו רופא קופ"ח) לאחר התאונה עלולים לעורר בהמשך טענות שהדברים לא קשורים זה לזה, וקושי של ממש בהוכחת הקשר הסיבתי בין התאונה לנזקים בגלל פערי הזמנים.
לא לציין בפני הרופאים שמדובר בפגיעה כתוצאה מתאונה, ואת נסיבות התאונה (גם אם בקצרה), ולא להקפיד כי הדברים נרשמים: בכל פניה לקבלת טיפול רפואי, בוודאי בפעם הראשונה לאחר התאונה, חשוב להקפיד ולציין שמדובר בפגיעה בתאונת דרכים (אם מדובר בתאונת דרכים) או כתוצאה ממפגע\רשלנות (להבדיל מפגיעה "סתם" ברחוב\מדרכה\כביש וכיוצ"ב) וכן חשוב לציין את נסיבות התאונה גם אם בקצרה ובתמציתיות, למשל נפילה תוך כדי ירידה\עליה לאוטובוס, נפילה על מדרכה משובשת, רטיבות, מכשול, בור במדרכה וכו'. בהמשך לכך ולא פחות חשוב מכך יש לוודא שהדברים נרשמים. מה שלא רשום - לא קיים!
לא לצלם או לתעד את מקום התאונה, המפגע והנזקים ולא לאתר ולקבל פרטים מעדים ומעורבים: הימנעות מצילום בזמן אמת ומיד לאחר האירוע, או לפחות בסמוך ככל הניתן לאחר מכן (אם לא ע"י הנפגע אז על ידי מישהו אחר במקום לבקשת הנפגע או קרוביו) של מקום התאונה, המפגע (ככל שישנו), הנזק לרכבים המעורבים והפגיעות הפיזיות הנראות לעין, עזיבת זירת התאונה מבלי לנסות ולאתר עדים ומבלי לקבל פרטים מלאים, כולל צילומי תעודת הזהות, רישיון נהיגה ורכב, תעודת ביטוח חובה ומספרי טלפון של נהגי רכבים מעורבים ושל עדים ניטרליים שראו את המתרחש. כל אלו עלולים ליצור קשיים ראייתיים בהוכחות התביעה בהמשך.
להתעלם מהנחיות רפואיות ולהימנע מביצוע בדיקות, מעקבים וטיפולים רפואיים: בימ"ש ומומחים רפואיים נסמכים על תיעוד רפואי בכלל, ורציף ועקבי במיוחד. מבחינתם (בצדק או שלא בצדק) קיומו של תיעוד רפואי עקבי ורציף מאז ולאחר התאונה חשוב ומלמד על פגיעה ובעיה אמיתית ונמשכת. טענות בע"פ ובעלמא של הנפגע לא מהוות תחליף לכך. אי הגעה לטיפולי פיזיותרפיה, אי ביצוע בדיקות הדמיה שהומלצו, אי נטילת תרופות והימנעות מפניה לרופאים למרות קיומה של בעיה נמשכת, ולא משנה הסיבה לכך (כן, גם אם הרופא אומר שאין לו מה לעשות יותר ולקחת כדור לכאבים...) עלולים להיחשב כראיה לכך שמצבו של הנפגע קל והוא לא סובל מכאבים אמיתיים ומבעיה אמיתית, אחרת היה מתלונן ופונה לרופאים. ניהול תיק משפטי מחייב מסמכים. נקודה.
לא לדווח למשטרה על התאונה: הימנעות מדיווח למשטרה על תאונת דרכים עם נפגעים, והפקת "אישור משטרה" המפרט את נסיבות התאונה, מועדה ופרטי המעורבים בהתאם, בהקדם האפשרי לאחר התאונה, עלולים לגרום בהמשך להכחשה של התרחשות התאונה וקושי ראייתי בהוכחתה, מקום שבו אין ראיות להתרחשותה.
לשתף פעולה, לענות לשאלות ולמסור מידע וגרסה לחוקרים פרטיים: חברות ביטוח עשויות לשלוח חוקרים, לעיתים במסווה, על מנת "להוציא" ולקבל (ולקבע) גרסאות ומידע מהנפגע, שלא לטובתו. הפניה יכולה להיות טלפונית לנפגע או לבני משפחתו או סביבתו (אפילו מקום עבודתו) וכן יכולה להתבצע באופן פרונטלי בהגעה בהפתעה (לרוב ללא כל תיאום מוקדם) לבית הנפגע, שמרגיש לחוץ לפינה ו"לא נעים" במעמד שנוצר שלא לשתף פעולה עם האדם שנמצא מולו. מענה לשאלות ומסירת מידע וגרסה (הכל מוקלט כמובן!), שיתוף פעולה בחקירה או חתימה על מסמכים מבלי להבין את ההשלכות, עלולים לשמש נגד הנפגע בהמשך בבית המשפט ובמקרים מסויימים אפילו להביא לדחיית תביעתו!
להתנהל ישירות מול המבטחת וחתימה חפוזה על כתב ויתור וסילוק: ככלל עדיף שלא להתנהל ישירות מול חברת הביטוח, לפחות בלי להתייעץ קודם לכן עם עורך דין בקיא ומנוסה בתחום. חברות הביטוח שואפות לסלק "סיכונים" ותביעות כמה שיותר מהר ובכמה שפחות כסף. הן עשויות להציע הצעות "מפתות" לפיצוי מהיר, בכפוף לויתור על זכויות וטענות, תוך ניצול היעדר הייצוג המשפטי, חוסר ההבנה והבקיאות וחוסר הניסיון של הנפגע ה'הדיוט' התמים. הסכמה לפשרה מהירה ופיצוי (לרוב זעום) מחברת הביטוח סמוך למועד התאונה יחסמו וימנעו את האפשרות לדרוש ולתבוע פיצוי נוסף, גם אם הנזק הרפואי יתברר בהמשך כחמור וקבוע.
פעילות פומבית גלויה וחשופה ברשתות החברתיות: חשוב לדעת ולהבין שרשתות חברתיות הן כלי רב עוצמה ופשוט יחסית עבור חברות הביטוח וחוקרים לבדוק ולאמת או לעמת נפגעים עם טענותיהם. חוקרי ביטוח סורקים פעילות נפגעים ברשתות חברתיות באופן שגרתי. קבלת הצעות לחברות מבלי לבדוק במי מדובר ומה טיב הפניה ובקשת החברות, השארת הפרופיל והתמונות פתוחים וגלויים לכל (להבדיל מנעילה והגבלה לחברים מאושרים בלבד), העלאת תמונות או סרטונים מטיולים, מסיבות, או פעילות גופנית בתקופת ההחלמה, אשר סותרים את הטענות למגבלות פיזיות\נפשיות, עלולים לשמש את הצד השני ,לחזור "כבומרנג" ולשמוט את הקרקע תחת התביעה.
היעדר הקפדה על שמירת מסמכים ולרבות קבלות על הוצאות בגין התאונה והפגיעה: אי איסוף מסמכים רפואיים לגבי כל בדיקה וטיפול לאחר ובעקבות התאונה והימנעות מלאסוף ולשמור קבלות על הוצאות שנוצרו בעקבות התאונה (תרופות, נסיעות מיוחדות לטיפולים, עזרים רפואיים, עזרה בשכר בבית). ללא מסמכים רפואיים המלמדים על הפגיעות – בימ"ש ומומחים רפואיים יתקשו לקבוע קשר לתאונה וקיומה של מגבלה או נכות כלשהן. ללא קבלות, בימ"ש יתקשה לפסוק החזר על הוצאות שנגרמו.
אי גילוי או ניסיון להסתיר עבר רפואי מחברת הביטוח או ממומחה שנותן חוו"ד רפואית בתיק: המסמכים הרפואיים והעבר הרפואי שקופים וגלויים לחברות הביטוח ולמומחים רפואיים שנותנים חוות דעת בתיק, לרבות באמצעות טופס ויתור סודיות רפואית שעליו נדרש לחתום ולמסור לנתבעים כל תובע בתביעת נזקי גוף. כל ניסיון להסתיר מצב או עבר רפואי, ובוודאי להכחיש אותו, רק פוגע באמינות ובמהימנות ועלול להוביל במקרים מסויימים גם לדחיית התביעה.
*לא מדובר בטעויות ו"מלכודות" ממצות; הדברים מובאים בסדר אקראי ולא לפי סדר חשיבות מסויים או עדיפות מסויימת
